הצעקה הופכתְ לדרך המרכזית שאנחנו מתקשרים ומעבירים מסרים.
אמסלם מבין שאם היה כותב מאמר דעה על מה שהוא חושב על ביתְ המשפט לא היינו מקשיבים (הוא כנראה צודק).
אז הוא צועק ומגדף ומקבל את תשומת ליבנו. אמסלם הוא המראה של תשומת ליבנו.
מסרונים הפכו למשחק המקדים של שיחות טלפון – בשביל לדבר עם מישהו בימנו צריך קודם לשלוח מסרון לברר: פנוי? ער? נוח? עכשיו? וכו וכו וכו. פעם היו פחות אמצעי תקשורת והרבה יותר תקשורת ישירה ביננו. להתקשר בלי להודיע מראש נתפס בימנו כמו להגיע לביקור בלי לתאם.
במחקר שפורסם הסתבר שהסיסמא הסודית הכי נפוצה היא 12345.
אנחנו חרדים לפרטיות שלנו ומזועזעים מתוכנות פגסוס למינהן אבל לא מהססים לספר את הסודות הכי כמוסים שלנו למנועי חיפוש באינטרנט.
לחיות לצד הקורונה בתרגום חופשי זה להשלים עם מאות נפטרים מהמחלה מידי חודש. כשפרופסור יורם לס אמר בתחילת המגפה שצריך ״להכיל״ את המתים ולהמשיך לחיות סקלנו אותו.
ההבדל בין הדורות הקודמים לימנו הוא שבימנו אנחנו יודעים הרבה הרבה יותר. הדורות הקודמים ידעו פחות והיו הרב ה יותר חכמים. תבונה ואיטלגנציה היו תכונות של בני אדם לא של מחשבים.
בשביל להדגיש התחלנו להוסיף את המושג ״רעידת אדמה״ לכל דבר. בספורט בפוליטיקה בהכל. אולי כי אנחנו מפחדים מהדבר האמיתי.
בעניין המשבר הבלתי נגמר (״מחר מלחמה״) באוקראינה, בסוף יסתבר שפוטין חתם על סדרה עם נטפליקס (״מחר מלחמה״?!) ובחוזה התשלום לפי מספר הפרקים.
