מגיפת הקורונה הזכירה לעולם עד כמה בני אדם הם בסה״כ בני אדם.
האיומים הגדולים ביותר יכולים להיות סמויים מהעין ותשומת הלב השגרתית.

הימים האלו שלפני ימי הפסח בהם היינו מתקשטים בקניות לשובע ונערכים להתכנסויות משפחתיות שמטרתן הפוכה מרוח הימים האלה של ריחוק חברתי.

אין ביטוי היכול לתאר את המצב הנוכחי כמו מֵאִיגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עַמִּיקְתָא. המעבר משיא לשפל חד מדי, תלול מדי, מסחרר כמעט עוצר נשימה בכל תרתיי משמע

משבר הקורונה מכה את העולם בהלם ובאלם עיסקי.
מיותר להכביר מילים על הפערים שבין העובדות לבין המציאות כפי שהיא נתפשת בתודעה האנושית ומעצבת את התגובות והמציאות הכלכלית.

יש דבר אחד קבוע שאנחנו שומעים כל הזמן. שהכל משתנה כל הזמן וללא הרף.
הסחרחורת הצפויה למי שינסה לעקוב אחרי מרבית השינויים צפויה וחמור מכך יותר משהיא תשכיל היא עלולה לבלבל בלבד.

אנחנו אוהבים לדבר בציוני דרך בכדי לדעת ולהתמצא מאיפה ולאן אנחנו הולכים בכלל ובתעשיית התיירות בפרט. הדיגיטל מהווה נושא שיחה מרכזי קבוע. לקראת סוף השנה והעשור מעט נתונים. מעבר למספרים מגמה אחת ברורה עליה אין עוררין הדיגיטל משנה את העולם, את בני האדם ובוודאי שאת עולם התיירות.

פס היצור של מארגני התיירות בעולם קשיח. מהרגע שנוצר מתקבעים סביבו נהלים והרגלים שמהווים לעיתים גם חסמים בפני חדשנות והטמעת מוצרים משלימים וחדשים.

אחת מהבעיות המרכזיות בתקשורת בין בני אדם ומה שחשוב יותר לענייננו התקשורת בין עסקים ללקוחות היא הניסיון להבין באמת הלקוחות רוצים וצריכים.

עסקים רבים בעולם מבולבלים מול מבול המשפטים המחוזיים המופצים חדשות ולבקרים בנושאים כמו ״חוויית לקוח״, ״פרסונליזציה״,