הצעקה הופכתְ לדרך המרכזית שאנחנו מתקשרים ומעבירים מסרים. אמסלם מבין שאם היה כותב מאמר דעה על מה שהוא חושב על ביתְ המשפט לא היינו מקשיבים (הוא כנראה צודק). אז הוא צועק ומגדף ומקבל את תשומת ליבנו. אמסלם הוא המראה של תשומת ליבנו.

משברים במדינת ישראל הם השגרה הרגילה. תקופות רגיעה ושגרה הם היוצאים מהכלל. בכל זאת במדינת ישראל עד היום אין תכניות מוכנות מראש למצבי משבר כלכליים הנובעים ממלחמות, משברים גאופוליטיים או קורונה.

יום הולדת הוא זמן נאה לחשבונות נפש וקבלת החלטות הרות גורל שלא אגשים ובכל זאת אתמיד ואשוב לקבלן גם בעוד שנה בדיוק. למעלה מעשרים שנה שחגיגות יום עצמאותי בעולם הזה נחגג באדיקות, התרוננות ונחת רוח בדיוק אותו הדבר.

שוב עקצו תייר שהגיע לארץ. נסיעה של 25 דקות במונית מנתב״ג וגבו ממנו 700 ש״ח. הנהג היה כל כך אדיב שלקח את התייר גם לכספומט ובסוף העוקץ אף טרח להקפיד להוציא קבלה כחוק. למה הדבר דומה ? לשודד שנכנס לבנק ורגע לפני שהוא עוזב עם שק הכסף הוא פונה למנהל הסניף ושואל אותו על שם מי להוציא קבלה עבור הסכום שנשדד. ככה ממש.

בלי פסק הלכה או חג לאומי ברגע שהוא מגיע אנחנו יוצאים לחגוג את בואו . השלג הנערם משמח את הלבבות, מנער את המחשבות ומוציא אותן לטיול בנופים הלבנים.

המערכת הפוליטית בישראל מחלקת את האמת במשורה. הגיעו הדברים לידי כך שממשלה חדשה שאמורה להיכנס לתפקיד בעוד 3 ימים בלבד, עדיין לא בטוחה שהיא הממשלה שתושבע.

״דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.  ... וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ-שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם... כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר;

צופה מהצד שאינו מעורב במהומת המציאות בישראל, עוד עלול להגיע למסקנה כי ההיגיון הישר והיושרה אסורים אצלנו בחוק קורונה מיוחד.

הגבול הרחב מאד בין מציאות למציאות מדומה מצטמצם, ולעיתים אף נמוג- ממש כמו במקרה של ״הדרכון הירוק״.
בחדשות הערב כבר מדווחים כתבים נמרצים, על כך שמחוסנים שעומדים לקבל דרכון ירוק

מגיע לה תודה בעיקר על כך שהיא עוזבת.
אמנם עוזבת אבל מותירה אחריה חותם עמוק וגם צאצאים שעוד ילוו אותנו בשנת 2021.